מטבע ישראלי בע"מ נ' מנסור

פסק דין

1.מדובר בתביעה שטרית והתובעת הגישה בה לביצוע 3 שיקים, שהנתבע חתום על צידם האחורי.

הנתבע טוען כי חתימתו על גב השיקים אינה מחייבת אותו בפרעון השיקים וזאת מאחר שחתם על השיקים רק לאישור מסירתם לידי התובעת.

לטענת הנתבע, הוא שימש כשליח מטעמו של עסק בשם "אייל אשראים", שהיה בבעלות אחיו, מר אייל מנסור, ונשלח על ידי אחיו למסור את שלושת השיקים נשוא התביעה לידי התובעת במסגרת עסקת ניכיון.

בתמורה לשיקים האלה מסרה לו התובעת שיק, שאותו היה עליו להעביר בחזרה לידי אייל אשראים. לטענתו, כאשר הגיע לעסק של התובעת, ומסר את השיקים, התבקש להציג למנהל התובעת, מר עמית, תעודת זהות ולחתום על גב השיקים. לטענתו, כאשר שאל מדוע הוא נדרש לחתום על גב השיקים, הבהיר לו מר עמית כי אין בחתימתו כדי לחייב אותו בהתחייבות כלשהי בגין השיקים והחתימה נועדה רק לשמש אסמכתא לכך שהתובעת מסרה לו את השיק עבור אייל אשראים (סעיף 5 לתצהיר ההתנגדות).

התובעת טוענת כי הנתבע חתם על גב השיקים כערב, בהיותו שותף בעסק "אייל אשראים".

2.לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן הוגש מטעמו, בנוסף לתצהיר ההתנגדות, גם תצהיר עדות ראשית של אחיו, מר אייל מנסור.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה, מר נתן עמית.

3.ביום 25/2/13 נשמעו הראיות וכעת מונחים בפני גם סיכומי הצדדים, שהוגשו בכתב עקב העובדה שמפאת עיכוב בלוח הזמנים לא ניתן היה לשמוע ביום 25/2/13 סיכומים בע"פ ובתום הדיון.

4.כאמור, אין מחלוקת על כך שהנתבע חתום על גב השיקים. המחלוקת היא אם חתימתו מחייבת אותו בחבות שטרית.

על הנתבע, הטוען שחתימתו על גב השיק אינה מחייבת אותו בחבות שטרית, מוטל הנטל להוכיח את טענתו.

5. התובעת, כאוחזת השטר, חזקה שהיא "אוחזת כשורה" (סעיף 29 ב' לפקודת השטרות).

חזקה זו לעניין אחיזה כשורה, לא נסתרה ואף לא עלתה כל טענה בעניין זה.

לנוכח הוראות סעיף 56 לפקודת השטרות (נוסח חדש) הקובע:

"החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הרי הוא, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה", קמה חזקה, לפיה חתימתו של הנתבע מקימה חבות שטרית. על הנתבע, הטוען אחרת, הנטל לסתור חזקה זו.

6.לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענתו, לפיה חתימתו אינה מקימה חבות שטרית.

הנתבע טען כי לא היה לו כל קשר לעסק "אייל אשראים", שבשליחותו הגיע אל התובעת למסור את השיקים נשוא התביעה וטען כי היה רק עובד שכיר בעסק ועבד שם כשליח. להוכחת טענתו הביא הנתבע תלושי שכר וטופסי 106 לשנים 2010-2011, שחלקם צורף לתצהירו של אחיו, ובאמצעותם ביקש להוכיח כי עבד כשכיר מאז אוקטובר 2010 ובמהלך 2011.

אמנם, מתלושי השכר וטופסי 106 נראה, לכאורה, כי הנתבע הועסק כשכיר אצל אחיו, אך אין די בכך כדי להוכיח כי הנתבע לא התכוון לחוב בחבות שטרית בעת שחתם על גב השטר.

יותר מזה, אין בכך כדי להוכיח את טענת הנתבע לפיה הוטעה על ידי התובעת, או את טענתו כאילו מנהלה התחייב בפניו כי החתימה לא תחייב אותו בחבות כלשהי בגין השיקים שמסר לתובעת.